תופעת נפגעי החרדה המאפיינת כל כך את תגובת העורף בשנים האחררונות , מהווה אתגר לאנשי בריאות הנפש ולמדינה כולה. זה עתה יצאנו מ"עופרת יצוקה" וממלחמת לבנון השנייה. מלחמות אלו מדגישה במיוחד את האלמנט הפסיכולוגי ואת שאלת האבחון והטיפול ב"נפגעי החרדה".
אפשר לשאול שאלות רבות לגבי "מושג" זה, של נפגעי חרדה – שהרי אין במילון המונחים הפסיכיאטרי אבחנה כזו. אבל גם אם נניח את הנומוקולטורה בצד, השאלות המרכזיות הנן:
- מה עושים עם אנשים אלו?
- מדוע הם מופנים הם לבתי החולים, ואיזה איזה טיפול הם מקבלים שם?
- כיצד אפשר לנתב את הבהלה/חרדה הטבעית כל כך, מן המקום הרפואי למקום האנושי, הנורמלי והלגיטימי?
מטרת מסמך זה היא להציע דרך לטיפול בנפגעי חרדה המגיעים לבתי החולים מידי יום. נעסוק בשאלה האם אפשר להשתמש בציוד הביופידבק כדי לאבחן אילו נבדקים יהיו עם נטייה לפתח תגובה פוסט טראומטית.
בספרות הטראומה יש מדי פעם איזכורים של מבחן בשם "Audotory Startle Response" המבוסס על הצגה של 15 גרויים קולים חזקים, החוזרים על עצמם כל כדקה, ובדיקת תגובת המוליכות החשמלית של העור.
ההשערה היא כי תגובת העליה במוליכות צריכה ללכת ולקטון עם כל גרוי חוזר. מספר לא קטן של מחקרים (ראה רשימה בבילוגרפית בסוף המאמר) הראה כי אצל אנשים עם תגובה פוסט טראומטית קיימת חזרתיות של תגובת ה מוליכות – עם פחות דעיכה בהשוואה לאוכלוסיה נורמלית.
האם אפשר יהיה להשתמש במבחן זה על מנת לנבא מי יפתח תגובה פוסט טראומטית ומי לא? התשובה היא מאד לא ברורה. האם אי יכולת זו להביטואציה כפי שמתגלה במחקרים מאפיינת רק נפגעים פוסט טראומטים או גם הפרעות חרדה אחרות?
שאלה אחרת היא, האם מדובר בתופעה הקורית לנבדקים אחרי חשיפה לארוע טראומטי, או שהתופעה הינה מאפיין אישיותי קודם – גם בשאלה זו חלוקות הדעות בספרות. במאמרו של פרופ' אריק שלו מהדסה מתוארת אפשרות זו כריאלית, אך על פי הבנתי – היא אינה מופעלת בדרך קבע בתהליכי מיון נפגעי חרדה בישראל.
בהנחה והצלחנו להראות את התקפות של פרוצדורה מיונית זו – להלן הדרך האפשרית להפעלת ביופידבק – משוב ביולוגי, בחדר מיון בעת התקפת טרור:
נפגע חרדה המובא לבית החולים יעבור את התהליך הבא:
